תיבת נח

מסתבר שהריח הנעים הזה של אחרי גשם- מקורו באקטינומיצטות, ומסתבר שזה אפילו קשור למבחן שיש לי מחר. במקביל ללמידה העברתי את השעות האחרונות בסשן אייטיז ואחר כך סשן ניינטיז ביוטיוב- ואיכשהו בסוף הגעתי לשיר הזה, שהספקתי לשכוח לאחרונה ודווקא מתאים עם כל הסתיו הזה שמתחיל:

מסתמן שהסשן הבא יהיה דווקא פתיחים לתכניות ילדים ישנות (מישהו אמר ערי הזהב הנסתרות? אני מאלה שאהבו רק את שיר הפתיחה), אבל אנחנו עוד נראה לגבי זה. הלילה עוד צעיר.

 בכל מקרה- אחרי המבחן אני לוקחת את עצמי לכמה ימים להורים, ושם אהיה קצת פחות זמינה אינטרנטית. ברוח המעבר מתשס”ח לתשס”ט, אני מאחלת לכל קוראי הבלוג שנה נפלאה ונהדרת וכו’ וכו’.
כרגיל, נשוב ביום רביעי לתיבת נח כל-ישראלית, לפתיחה פטריוטית במיוחד של השנה העברית החדשה.

תיבת נח #41, שודרה ב-24.9.08, אחרי שלושה ימים אינטנסיביים למדי ברדיו. כן ירבו:)
זו התכנית האחרונה שלי לשנת תשס”ח, ואולי בשל כך רוב התכנית מושתתת על מוזיקה ישראלית, אבל היו עוד דברים.

פלייליסט:
ל.ו בטהובן- סונטה לפסנתר מס’ 2, “הפתטית”, בדו מינור. פרק שני- אדאג’יו קנטבילה
Into White- Du Bist

Inbalso- Lucky Lament
ענבל פרלמוטר- חמדת אבות

Pits- Lorem Ipsum
The Aprons- Gunshot

שי נובלמן- Monday Monday
Lemmus Lemmus- Feathers On Your Body

Charles Mingus- Orange Was The Color of Her Dress
Gerry Mulligan and Thelonious Monk- ‘Round Midnight

River Styx- Happy New Year

הורדה | אייקאסט

בתשע- “תיבת נח” האחרונה לשנת תשס”ח. לא משהו מיוחד, חוזרים למתכונת צמדים, הרבה מוזיקה ישראלית, אך לא רק. הקו הכללי שקט למדי, כי זה מה שהתחשק לי הלילה בעת העריכה.

בעשר- חדשות ארוכות יותר מהחדשות של תשע, שכוללות תחזית בכמה ערים נבחרות בעולם (רבת עמון, למשל).
בעשר וקצת- רדיו הר הצופים מארח את רות דולורס וייס, לרגל צאת האלבום וסיבוב הופעות בארץ.

בואו להקשיב בלייב (אפשר, כמובן, גם בתדר 106FM באזור ירושלים)

~בקרוב תהיה כאן תמונה. או שלא~

יעל מאירי אולי מוכרת לכם בזכות התמונות שלה כאן. מלבד היותה צלמת-על, היא גם עושה הרבה דברים אחרים, שאתם יכולים לקרוא עליהם כאן, למשל. אחד מהם הוא סדרת מיקסטייפס שנקראת “בכל פעם שאתה רוצה להעביר לשיר הבא זכור, אתה יכול” (או בקיצור: “זכור”).
היה לי העונג לשדר שעה בעריכתה, ולהתנער בעצמי. בואו נגיד שהדבר האחרון שהתחשק לי היה להעביר לשיר הבא. תודה, יעל!

פלייליסט:
רות דולורס וייס- קהלת א’ 2-9
The Beatles- Here Comes The Sun
Bjork and Anthony Hegarthy- Dull Flame of Desire
Dyse- Wokkk
אכזבות’- תורות’
מלככי הפינקה- סרגיי המארקר
נכי נאצה- סולחה עם החמאס
סמרטוט כחול לבן- טרור זה לזרום
זהר ארגוב- להיות אדם
כהן @ מושון- מה עושים היום
PR Troopers- מהעיר לפרבר
Monotonix- Dragon Zoo
קוואמי והחלבות עם פורטיס- הסיפור נגמר
פלישת חוטפי הגופות- שיר הדם
וולקן- העליה
חוה אלברשטיין- לו יהי
אביב מארק והפילהרמונית- איפה הכח

התכנית עלתה לעמוד של “תיבת נח” באייקאסט וניתנת להאזנה או להורדה.
מי שאין לו כח אליי או רוצה להקשיב למוזיקה נטו או להיות מסוגל להעביר, יכול לגשת לכאן.

את התכנית האחרונה של “תיבת נח” ערכה יעל מאירי. השיר הראשון בה היה השיר שחותם את “בעברית”, האלבום החדש של רות דולורס וייס. הגעתי הביתה עייפה לא מזמן ונזכרתי בהר המטלות שלי, ומתוכן הכי קסם לי להקשיב לאלבום הזה בפעם הראשונה.
כן, אפילו יותר מאשר לישון.
מחר, כשיהיה לי יותר כח, יגיע עדכון מפורט.

בינתיים, באווירת נפוטיזם, כמה עדכונים קטנים שאיכשהו כולם קשורים לאנשי התחנה:

לתמר מהבלוג השכן והאהוב יש מדור חדש בעכבר העיר אונליין, שבו היא סוקרת אמנים ישראליים שלא נשמעים מקומיים. פה אפשר למצוא את הכתבה הראשונה, וכאן את השניה. חוץ מזה, יש לה פתרונות מעולים כשאין לי רעיונות לכותרות לפוסטים. תודה, כפרה :)

זיגל ועודד מ”ג’קיל והייד“ יתקלטו בשישי הקרוב (19.9.08) ב”סירה”- יש אפילו שני פליירים- הימני בעיצוב זיגל, השמאלי בעיצוב אבי (שהתכנית האחרונה שלו מאד מצאה חן בעיניי):

אתמול מצאתי את עצמי מקשיבה יותר מפעם אחת ל”מיצי שחורה” של ענבל רוסטוקר, אולי התכנית הטובה ביותר ברדיו הר הצופים. אני מתכוונת ספציפית לתכנית פולקית יותר ששודרה ב-8.4.08, וניתנת להורדה ממש כאן. זו תכנית כל-כך מוצלחת, שאני חייבת להודות שהאזנתי לה שוב אפילו היום, עם הקפה של אחה”צ, ועדיין התענגתי על כל צליל ותו. מומלץ בחום.
חוץ מזה, אני מעוניינת לציין שהאלבום שענבל הוציאה ממש לפני נטישתה לחו”ל ממש מצא חן בעיניי, ושווה לדגום אותה לפחות במיספייס. אני מניחה שאת האלבום אפשר להשיג ב”אוגנדה”, הוא בהחלט אחד המבטיחים ששמעתי השנה במוזיקה הישראלית- לצערי, הריליסים השנה פחות עניינו אותי מבעבר, וזולת כמה דברים מיוחדים מאד שאהבתי השנה, היה לי קשה למצוא משהו שבאמת נגע בי.

עד כאן משפטים ארוכים להפעם.